הי את הי אתה
הפוסט הזה מבקש לצמצם פערים, לקרב ולהתקרב ולהזמין אותך לשיח גלריה בתערוכת היחידה שלי, "קירות חיים" אצל ליאורה לוי באורייתא, שנפתחה אי שם לפני פסח, לפני תוצאות הבחירות, לפני השריפות - כמה - עברנו - מאז - ובשבילי אקטואלית ומשמעותית יותר ככל שהזמן עובר.
בצהריים של פתיחת התערוכה, אז, עם התותים שאת רובם זללתי אני מרוב התרגשות, קיבלתי תרומה שווה מאורחת מתבוננת, אמנית, דניאלה מלר , של זיכרון חזותי - משפחתי - חברתי שלא הייתי מודעת אליו ושיושב חזק על ההצבה, תרומה שהקפיצה אצלי את התמונה של המזנון ההוא הגדול בבית של סבא וסבתא, שעל השטיח שמולו הייתי יושבת נערה, לראות חדווה ושמוליק או איך שלא קראו לזה, בשחור לבן, במאה הקודמת. ובמזנון ההוא, שהיה עמוס בספרים ובקישוטים ובפטיפון ובארון קטן סודי לכוסות וכוסיות ובקבוק קוניאק, מן רהיט מכיל כל, שבערך באמצע שלו, אבל אף פעם לא בדיוק באמצע, יותר בצד, בשביל הקומפוזיציה, היה מושאר מקום ריק שנועד להצבה של מכשיר טלוויזיה, כי אצלנו שמו את המפית על השולחן, או על הכורסה, וגם החלל הריק במזנון - קצת באלכסון, טיפה, על הצד כזה, לא יודעת למה.
והחלל הריק הלבן על הקיר הצפוף והדחוס בתערוכה הוא בדיוק במידות הציור של הבית של ההורים שלנו ז"ל, שבמציאות התרוקן מהאנשים המשמעותיים שחיו בתוכו.
מקום של כבוד.
בינתיים נולדה לתערוכה "קירות חיים" אחות קטנה, שאצרה ד"ר יעל גילעת, ראשת התכנית להוראת מדעי הרוח והאמנויות בגישה רב תחומית, במבואה של הפקולטה במכללת אורנים,
שכל הזמן הזה שלא כתבתי פה זה בגלל שכתבתי שוב ושוב ושוב את התיזה לתואר השני,
ועכשיו זה מאחורי, עם כל ההבנות והשורשים המשתרגים והקישורים וההקשרים ואפשר להתפנות לשיח גלריה באורייתא. בחיי.
הרעיון שאני הופכת בו באמנות, קשור לזה שבואו נראה איך אנחנו, בני אדם מלאי חיים שכמונו, מקיימים מערכת יחסים אינטנסיבית, גלויה ונסתרת בעת ובעונה אחת, בין החדרים שלנו, קירות, רצפה, חפצים, רהיטים - לחיים שלנו. שהרי מתקיים לו סוג של מנגנון, שבמהותו יש קשר גומלין בין הבתים והבניינים האלה שאנחנו בונים לעצמנו, שמפגינים כוח ויציבות, שאנחנו מרפדים אותם באביזרים ובחפצים יפים ורכים בשביל לחיות טוב ואסתטי ובטוח ומוגן על נפשותינו, אבל מה שלא נעשה, לא נוכל לעולם לברוח, מהעובדה שהמבנים הללו, יציבים ככל שנוכל, מחביאים בתוכם את שבריריות גופנו ואת ארעיות ועדינות חיינו.
בשיח גלריה, ביום חמישי ה 30 למאי 2019 בשעה 20.00 באורייתא שבהושעייה,
ננסה ביחד לחשוף ולפרום את הקשר המהודק והבלתי ניתן לפרימה שבין המבנה האדריכלי והמבנה הנפשי. הנה כאן למטה בונוס הי יו בשבילכם, יקרים, ועוד למטה, התמצית הזאת מפתיחת התערוכה שצילמה וערכה שושי נורמן האחת והיחידה , תודה גדולה על זה והלוואי שתבואו וניפגש.